כתם פז על ספר הזהר ע״ט

« כתם פז על ספר הזהר ע״ח ע״ב כתם פז על ספר הזהר פ׳ ע״א »

1 ספר הזהר פתח ↗

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ. מַהוּ וַיִּקַּח, אֶלָּא אַמְשִׁיךְ לָהּ בְּמִלֵּי מַעַלְיָיתָא, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְבַּר נָשׁ לְאֲפָקָא אִתְּתֵיהּ לְמֵיהַךְ בְּאַרְעָא אָחֳרָא בְּלָא רְעוּתָא דִילָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר במדבר כ׳:כ״ה קַח אֶת אַהֲרֹן במדבר ג׳:מ״ה קַח אֶת הַלְוִיִם. וּבְגִין כָּךְ וַיִּקַּח אַבְרָם מָשִׁיךְ לָהּ בְּמִלִּין וְאוֹדַע לָהּ אָרְחֵיהוֹן דְּאִנּוּן בְּנִי דָרָא כַּמָּה בִּישִׁין. וּבְגִין כָּךְ וַיִּקַח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ.

2 ספר הזהר פתח ↗

וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו. מָה חָמָא אַבְרָהָם לְדָבְקָא עִמֵּיהּ לוֹט, אֶלָּא בְּגִין דְּצָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּזַמִּין לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ דָּוִד. וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. אִלֵּין גֵּרִים וְגִיּוֹרוֹת דְּאַתְקִינוּ נַפְשַׁיְיהוּ, אַבְרָהָם מְגַיֵּיר גּוּבְרִין וְשָׂרָה מְגַיֶּירֶת נָשִׁין וּמַעֲלֶה עֲלֵיהוֹן כְּאִלּוּ עֲבְדוּ לְהוֹן.

3 ספר הזהר פתח ↗

4 ספר הזהר פתח ↗

5 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רַבִּי אַבָּא אִי הָכִי כַּמָּה בְּנֵי נָשָׁא הֲווּ, אִי תֵימָא דְּכֻלְהוּ אֲזְלוּ עִמֵּיהּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִין. ובגין כלהו ד"א ובגין כך כלהו בְּנֵי נָשָׁא דְּהֲווּ אָזְלִין עִמֵּיהּ כֻּלְהוּ אִקְרוּן עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. וְהֲוָה מַעֲבַר בְּאַרְעָא וְלָא הֲוָה דָּחִיל דִּכְתִיב וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ.

6 ספר הזהר פתח ↗

7 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא אִי הֲוָה כְּתִיב וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן הֲוָה אֲמִינָא הָכִי, אֶלָּא וְאֶת הַנֶּפֶשׁ כְּתִיב, אֶת לְאַסְגָּאָה זְכוּתָא דְּכֻלְהוּ נַפְשָׁאן דְּהֲווּ אָזְלֵי עִמֵּיהּ, דְּכָל מַאן דִּמְזַכֶּה לְאָחֳרָא הַהוּא זְכוּתָא תַּלְיָא בֵּיהּ וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ, מְנָלָן דִּכְתִיב וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, זְכוּתָא דְּאִנּוּן נַפְשָׁן הֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם. לֶךְ לְךָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמָא דְּגִלּוּיָא קַדְמָאָה דְּאִתְגְּלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהּ דְּאַבְרָהָם פָּתַח בְּלֶךְ לְךָ, דְּהָא עַד הָכָא לָא מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי טַעְמָא פָּתַח לֶךְ לְךָ. אֶלָּא הָא קָאֲמְרוּ דְּרָמַז בְּחוּשְׁבְּנִיהּ מְאָה דְּהָא לְמֵאָה שְׁנִין אִתְיְילִיד לֵיהּ בַּר.

8 ספר הזהר פתח ↗

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל מַה דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא כֹּלָּא רָזָא דְחָכְמְתָא אִיהוּ, בְּגִין דְּאַבְרָהָם לָא הֲוָה דָּבִיק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין כְּדְקָא חָזֵי, אָמַר לֵיהּ לֶךְ לְךָ, וְדָא רֶמֶז לְהַהוּא אֲתַר דְּבָעֵי לְאִתְקְרָבָא בַּהֲדֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִיהוּ דַּרְגָּא קַדְמָאָה לְאָעֳלָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין כָּךְ לֶךְ לְךָ.

9 ספר הזהר פתח ↗

וְהַאי דַרְגָא לָא יָכִיל אַבְרָהָם לְאִתְאַחֲדָא בֵּיהּ עַד דְּיֵיעוּל לְאַרְעָא דְּתַמָּן יְקַבֵל לֵיהּ לְהַהוּא דַרְגָא, כְּגַוְונָא דָא כְּתִיב, שמואל ב ב׳:א׳ וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיְיָ לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר יְיָ עֲלֵה וַיֹּאמֶר אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרוֹנָה. וְכִי כֵּיוָן דְּמִית שָׁאוּל וּמַלְכוּתָא אִתְחֲזֵי לְדָוִד אַמַּאי לָא קַבִּיל מַלְכוּתָא מִיָּד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

10 ספר הזהר פתח ↗

אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא דְחָכְמְתָא אִיהוּ, בְּגִין דְּדָוִד לֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא מַלְכוּתָא אֶלָּא עַד דְּיִתְחַבַּר בַּאֲבָהָן דְּאִנּוּן בְּחֶבְרוֹן וּכְדֵין בְּהוּ יְקַבֵּל מַלְכוּתָא. וְעַל דָּא אִתְעַכַּב תַּמָּן שְׁבַע שְׁנִין בְּגִין דִּיקַבֵּל מַלְכוּתָא כְּדְקָא יְאוּת וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא וּבְגִין דִּיתַקֵּן מַלְכוּתֵיהּ. כְּגַוְונָא דָא אַבְרָהָם לָא עָאל בְּקִיּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד דְּעָאל לְאַרְעָא.

11 ספר הזהר פתח ↗

חָמֵי מַה כְּתִיב וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ. וַיַּעֲבֹר וַיֵּלֶךְ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָא הָכָא הוּא רֶמֶז שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְחַתִּים בֵּיהּ עָלְמָא בְּע"ב אַתְוָון גְּלִיפָן דְּכֻלְהוּ בִּשְׁמָא דָא. כְּתִיב הָכָא וַיַּעֲבֹר וּכְתִיב הָתָם שמות לה וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

12 ספר הזהר פתח ↗

בְּסִפְרָא דְּרַבִּי יֵיסָא סָבָא כְּתִיב הָכָא וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ וּכְתִיב הָתָם שמות ל״ג:י״ט אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי. וְהוּא רֶמֶז לִקְדוּשָׁה דְאַרְעָא דְּאָתֵי מֵאֲתַר עִלָּאָה כְּדְקָא חָזֵי.

13 ספר הזהר פתח ↗

עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה. מִסִּטְרָא דָא ד"א ל"ג דלתתא. לְסִטְרָא דָא כְּדְקָא חָזֵי. וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. הָא אִתְּמָר דְּעַד כְּדֵין שָׁלְטָא חִוְיָא בִּישָׁא דְּאִתְלַטְיָא וְאַיְיתֵי לְוָוטִין עַל עָלְמָא דִּכְתִיב, בראשית ט׳:כ״ה אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו וּכְתִיב, בראשית נ אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגו'. וְתַמָּן אִתְקְרִיב אַבְרָהָם לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַה כְּתִיב וַיֵּרָא יְיָ אֶל אַבְרָם הָכָא אִתְגְּלִי לֵיהּ מַה דְּלָא הֲוָה יָדַע הַהוּא חֵילָא עֲמִיקָא לְשָׁלְטָא עַל אַרְעָא. וּבְגִין כָּךְ וַיֵּרָא מַה דְּהֲוָה מִתְכַּסֵּי מִנֵּיהּ.

14 ספר הזהר פתח ↗

15 ספר הזהר פתח ↗

1 ויקח אברם את שרי אשתו מהו ויקח כי לשון לקיחה הנזכר במקרא תתפרש לפי ענינה אם שיהיה ענינה דליקה והבערה כענין ואש מתלקחת בתוך הברד ואם שיהיה ענינה שלל ובזה כענין את השבי ואת המלקוח. ואם שיהיה ענינה צבת כענין במלקחים לקח מעל המזבח ואם שיהיה ענינה דבר הנקנה מהדת והתורה אז דברים כמו עמכם דברים כי לקח טוב נתתי לכם וכלם מיוחסים אל אב אחד כי הדליקה הוא התאחז האש בנושא והשלל מעותד אל הלקיחה. והמלקחים למה שהם כלי הלקיחה. והקנין או הדת כי באמצעותו יאחז האוחז אז יקבל ויקנה הדעת ההוא או האמונה ההיא ע"ד מה יקחך לבך ולטעם זה דרשו בויקח כי משך ראשי סנהדראות שלהם בדברים כמ"ש קח את אהרן קחו עמכם דברים וכן באברה' ויקח אברם את שרי אשתו אמשיך לה במילי מעליותא ונתן טעם ואמר בגין דלית ליה רשו לבר נש לאפקא אתתיה למהך וכו' וכמו שתקנו בתנאי הכתובה שלא יוציאינה וכו' שלא על פיה ורצונה ואם מצד הדין יכול לכוף אותה לעלות לארץ ישראל החמיר אברהם על עצמו ופייסה בדברים והודיע אותה מעשיהם הרעים ואמונתם הרעה כדי שתסכים אל ההליכה משם וזהו ויקח אברם את שרי אשתו לקחה בדברים.

2 ואת לוט בן אחיו מה חמא אברהם לאדבקא עמיה עי' כי נביא היה אברהם מעתה ולא נעלם ממנו סופו ואחריתו ועוד שמו מורה עליו לו"ט ולא בדיק בשמיה.

3 אלא בגין דצפה ברוח הקדש דזמין למיפק מניה דוד ועל זה הקריבו אליו.

4 ואת הנפש אשר עשו בחרן אלין גרים וגיורות וכן אז"ל בב"ר אם מתכנשים כל באי עולם לבראת אפילו יתוש א' ולהטיל בו נשמה אינם יכולים ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו אלא אלו הגרים שהוא תיקון הנפש ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום.

5 א"ר אבא אי הכי כמה בני נשא הוו סברת ר' אבא היא שהיו נפשות רבות לא כסברת בר קפרא במדרש וירק את חניכיו ילידי ביתו שאומר שהיה אליעזר לבדו שכן עולה אליעזר שלש מאות ושמונה עשר אמנם סובר כי ברבים היו עמו בחרן והוקשה לו שילכו כלם עם אברהם ותואר השאלה הכי הכתוב אומד שכל הנפשות שעשו בחרן עלו עמו והנה חיל כבד מאד וכי כלם עלו עמו כי יהיה רב מאד מאד מחנהו יותר ויותר מילדי ביתו הנז' בכתוב וירק את חניכיו וזהו ואי תימא דכלהו אזלו עמיה והשיבו רבי אלעזר אין כי עם כבד ורב עלו עמו ועליהם נאמר עם אלהי אברהם והראיה ע"ז ויעבר אברם בארץ ולא היה מתירא פן בחרב יצאו לקראתו יושבי הארץ.

6 א"ל רבי אבא אי כתיב והנפש אשר עשו בחרן היה משמע שהוציא עמו הנפשות אשר עשה כלם כי מלת נפש כוללת גם לרבים ע"ד כל הנפש הבאה ליעקב וכו' אמנם ריבה הכתוב באמרו ואת הנפש כי כל אתין רבויין ומהו אשר ירבה הכתוב עם הנפש וכי יש דבר אחר שירבה. אלא ואת הנפש לאסגאה זכותא דכלהו נפשאן דהוו עמיה בחרן וא"כ מכאן אני אומר שלא עלו עמו כלם ויהיה א"כ שיעור הכתוב הנפש ואת הנפש כלומר מקצת הנפש וזכות כלם. דכל מאן דמזכה לאחרא וכו' הוא אמרם כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.

7 לך לך. אמר ר"ש מ"ט דגלויא קדמאה דאתגלי קב"ה לאברהם פתח בלך לך. הנה רז"ל בראותם שלא נזכר בכתוב מן הכתובים אשר למעלה מהאמירה הזאת שידבר בשלימותו של אברהם לשיחייבהו לעלות למדרגת הנבואה כמו שנזכר בזולתו שכן מצינו בנח קודם שיבואהו הדיבור נאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח ואח"כ נאמר ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וכו' וכן מצינו ביצחק שיגיד הכתוב משלימותו בכתוב ויצחק בא ומבוא באר לחי רואי שהכוונה כי תמיד היה דבק שם לפי שהיה מקום מוכן לדבקות הבא"ר העליו"נה שהיא לח"י רוא"י הוא חי העולמים ויגיד עליו רעו שנאמר וישב יצחק עם באר לחי רואי שאם היתה הכוונה שהיה גר שם במקום הנקרא באר לחי רואי כמ"ש המפרש הי"לל וישב יצחק בבאר לחי רואי ובאמרו עם באר רומז כי תמיד היה דורש ומבקש למקום ההוא הנרמז בבאר לחי רואי ואח"כ נאמר לו וירא אליו יי' ויאמר אל תרד מצרימה. וכן ביעקב קודם שיבואהו הדיבור כבר הקדים הכתוב להגיד משלימותו בחלום הסולם כי זה יורה על מחשבתו הטהור' שהיה דורש ומבקש סוד המציאות והראוהו מענין הרהורי לבו קשר המציאות ואח"ז נאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני יי' אלהי אברהם אביך וכו' וכן מצינו ברבן של נביאים ע"ה קודם שיבואהו הדיבור הגיד הכתוב משלימותו במראה הסנה והליכתו אל הר האלהי' חורבה גרם לו זה ובכן נאמר וירא יי' כי סר לראות כי זה יורה על בקשתו כמו שיתבאר במקומו ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אלהי אברהם וכו'. ולא מצינו כן באברהם שום כתוב שיגיד משלימותו שום סיפור רק מולדתו שהיה בן תרח ואחי הרן ואחי נחור ושלקחו הוא ונחור אח"ז להם נשים ושהיתה שרי אשתו עקרה ושלקח תרח אותו ואת לוט בן אחיו ללכת ארצה כנען ומיד נאמר בסמוך ויאמר יי' אל אברם לך לך מבלי הגיד לנו דבר משלימותו ולכך הוצרכו רז"ל למשול משל לאחד שהיה עובר ממקו' למקום וראה בירה דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה ראה דבריהם ע"ה טובים ונכוחים כי בכאן גלו שלימותו של אברהם ואם לא נזכר בכתוב הנה סוף הענין הוכיח על תחילתו וזה כי כשאנו רואים שבא לו האמירה והדיבור מאת השם אי אפשר מבלי שקדם לו השלימו' הראוי אל הבריאה ואמרו כי ידמה זה הענין לעובר ממקום למקום שאינו נח במקום אחד כי כן היה ענינו של אברהם שהיה נעתק מחקירה אל חקירה לדעת ולהשיג הסבה הראשונה המנהגת העולם ובראותו מיני המנויים זה עולה וזה יורד ואח"כ היורד עולה והעולה יורד שהרמז על שני המאורות והוא הנרמז בבירה הדולקת חקר בשכלו לדעת הסבה הראשונה המניעה את הכל ולא מצאה מצד החקירה ואמר בדעתו תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג זה אי איפשר כי הסדר הנמצא באלה המשרתים יורה על מסדרם אלא שהוא נעלה ונשגב מחק השגתי ופליאה דעת ממני עד שהציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה הוכרחו רז"ל למשול המשל הזה להודיע שהוא מן הנמנע שינבא שום אדם פתאום מבלי שיקדמו בו התנאים הצריכים אל הנבואה ואם לא נזכרו בכתיב והוכיחו זה מאמרו ויאמר יי' אל אברם והודיעו שלא היה הדיבור ההוא או האמירה פתאומית אמנם כבד קדם לו השלימו' המביא אל הנבואה. אמנם רשב"י ע"ה בכאן לא חשש לדרשה זו כי זה הענין ידוע ומפורסם לכל כי לא יתנבא שום נביא מבלי שיקדמו לו התנאים המביאי' אותו אל מדרגת הנבואה אמנם מה שהקשה הוא כי למה תחלת דבר יי' באברהם יתחיל בלך לך הי"ל להציע עמו דברים אחרים כמו שתאמר אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים או כדומה לזה ואח"כ יאמר לו לך או צא מארצך ומבית אביך וכו' ולמה כתב לך לך. אלא הא קאמרו כבר דרשוהו שרמז לו שלבן מאה שנה אתייליד ליה בר הוא אשר יקרא בר באמת כי ישמעאל שנולד מקודם בר דלא בר הוא.

8 אבל ת"ח כל מה דעביד קב"ה וכו' כלומר אמנם הרמז האמיתי בלך לך בגין דאברהם לא הוה דביק ביה בקב"ה כדקא חזי שעדיין היה מבחוץ בחקירותיו הטבעיות והיה לואה למצוא הפתח והשע"ר ליי' הנרמזת במאה שערים סוד מאה ברכות וסוד מאה אדנים לפי שהמדה הזאת יש לה מאה ולכל פנה ופנה בית קבול לקבל עשרה עשרה פעמים ומהם נובעות ההשפעות לעולם ולפי שעד עכשיו לא בא אברהם בשער ההוא הנה עתה שנפתח לו השער ההוא הנרמז במאה פתח לו האל יתברך במנין ל"ך ל"ך לרמוז כי בא יבא בשער ההוא.

9 והאי דרגא לא יכיל אברהם לאתאחדא ביה עד דיעול לארעא כי אחד מתנאי הנבואה היה ארץ ישראל המכוונת כנגד הארץ העליונה ושם ידבר עמו וזהו שנרמז לו בל"ך ל"ך אל הארץ אשר אראך הרי נתבאר דכל מה דעבד קב"ה בארעא כלא רזא דחכמתא איהו כי זה לעומת זה עשה האלהים וכי מכון לשבתו פעל מקדש יי' מכוון זה כנגד זה ולא השיג אברהם סוד הארץ העליונה עד שנכנס בארץ התחתונה כגוונא דא כתיב וישאל דוד ביי' האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יי' אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברונה וכי כיון דמית שאול ומלכותא אתחזי לדוד אמאי לא קביל מלכותא על כל ישראל לאחר כשבאו כל שבטי ישראל והמליכוהו עליהם ואמרו הננו עצמך ובשרך אנחנו גם אתמול גם שלשם בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל ונתעכב שבע שנים בחברון אחר שהודו כל ישראל במלכותו.

10 אלא בלא רזא דחכמת' איהו והוא אשר זכרנו כי לא יעלה שום נביא ושום מלך אלא המכוון אליו עד שיתיעץ במכתי' אותו והיא המדה הזאת כי היא שער לכל אשר עליה ודוד המלך היה רגל רביעי במרכבה והוצרך להתחבר בחברון עם האבות השלשה הקבורים שם להשלים ד' רגלי המרכבה ונתעכב שם ז' שנים להמשיך שם כח השבעה המריקים אליה כי על כן נקראת ב"ת שב"ע לקבל המלכות על ההדר העליון בגין דיתתקן מלכותיה ולא יהיה עראי כמלכותו של שאול אבל יהיה תמידי לו ולזרעו אחריו כגוונא דא אברהם לא עאל בקיומא דקב"ה עד דעאל לארעא כי הוא מקום הנבואה חזי מה כתיב ויעבור אברם בארץ וילך מבעי ליה כי ענין העברה משמע מעבר אל עבר כענין אעברה נא בארצך לא נטה בשדה ובכרם ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו כי כוונתם לעבור דרך שם אל ארץ ישראל לא לשבת שם והנה בכאן אחר שאמר הכתוב עד מקום שכם עד אלון מורה כי שם עמד למה יכתוב ויעבור אברם בארץ ואין הכוונה שעבד בכלה לתור לו מקום מנוחה שא"כ הי"לל ויתהלך אברם בארץ ולא יכתו' עד מקום שכם שמשמע כי מדי הגיעו לשם לא עבר עוד משם וע"ז פרש"י ז"ל ויעבור אברם בארץ נכנס לתוכה וא"כ הי"לל וילך אברם ולא ויעבור.

11 אלא הכא הוא רמז שמא קדישא דאתחתים ביה עלמא בע"ב אתוון גליפן הוא שם בן ע"ב היוצא מויסע ויבא וי"ט שיש בו ע"ב תיבות רי"ו אותיות כמנין ויעב"ר וכתיב התם ויעב"ר יי' על פניו והוא הסוד עצמו וכבר ידעת כי זה השם המפורש הוא הנוסע למלא"ך האלהי"ם ההולך לפני מחנה ישראל ושנרשם בשם הזה סוד המרכבה העליונה.

12 בספרא דרבי ייסא סבא כתיב הכא ויעבר אברם בארץ וכתיב התם אני אעביר כל טובי רמז לקדושה דארעא מאתר עילאה כדקא חזי. פי' מדת אנ"י אומרת אעביר כ"ל טוב"י כלומר הטוב והכ"ל שהוא הי"סוד על פניך וכן בכאן ויעבר מדת אברהם החס"ד אר"ץ.

13 עד מקום שכם עד אלון מורה מסטרא דא לסטרא דא. הנה הכתוב הזה קשה ההבנה מאד וזה כי שכם ואלון מורה מקום א' הוא ושם הר גריזים והר עיבל בשכם וכתיב מול הגלגל אצל אלוני מורה ואם כן למה יזכור הכתוב שני השמות למקום א' כי אלון מורה הוא בשכם. ועוד שלא כתב עד מקום שכם ואלון מורה שהיה משמע ששכם הוא אלון מורה אבל כתב עד מקום שכם עד אלון מורה שיורה שכל א' מהם מקום בפני עצמו ורש"י ז"ל הרגיש הקושי הזה וכתב עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו לשכם וכתב אלון מורה הוא שכם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם יקבלו ישראל שבועת התורה הנך רואה שדרש הכתוכ על צד הרמז כי לפי הפשט קשה להבינו האמנם הרמז המקובל בספר הזוהר ירמוז שעבר אברהם בארץ העליונה והשיג בה עולם האצילות מלמטה למעלה וכבר ידעת כי מלת שכ"ם ירמוז לש"ם כבוד מלכותו ומלת אלו"ן עולה פ"ז והסוד בזה ראשו כתם פז וכן עולה לב"נה לרמוז כי הסוד הוא הראש והראש הוא הסוף ונקרא הראש מורה כי הוא מורה על הסוף והבן זה והוא שאמר עד מקו"ם שכ"ם עד אלו"ן מורה מסטרא דא לסטרא דא שירמוז שהשיג בארץ העליונה עולם האצילות מעבר אל עבר ומסופו לראשו וברוך שנתן לנו תורת אמת שמתוך דבריה מחכימת פתיים ופוקחת עורים לאור באור החיים והדברים עתיקים.

14 והכנעני אז בארץ הא אתמר דעד כדין שלטא חויא בישא וכו' פי' שעד עתה לא מטוהרה היא מזוהמתו של נחש שהביא קללה לעולם כי הוא נקרא בשם כנעני נאמר כאן ארור כנען ונאמר בנחש ארור אתה מכל הבהמה.

15 ותמן אתקרב אברהם לגבי קב"ה הקריבו אליו והבדילו מהחכמות ההם החיצוניות המיוחסות לנחש מה כתיב וירא יי' אל אברם כלומר וסמיך ליה לויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וירא יי' אל אברם ויאמר לזרעך אתן וכו' הכא אתגלי ליה מה דלא הוה ידע ההוא חילא עמיקא דשלטא על ארעא מה שלא היה יודע קודם הכנסו לארץ. וכדין ויבן שם מזבח ליי' הנראה אליו וכו' כי עד עכשו לא היה נראה אליו המדה השולטת על הארץ.

« כתם פז על ספר הזהר ע״ח ע״ב כתם פז על ספר הזהר פ׳ ע״א »